סיון גוטמן רמות

״רק אתמול, דרכי הייתה ברורה לי...״ לא באמת ״רק אתמול״ מאז שאני זוכרת את עצמי, סביב גיל שלוש כזה, שלוש וחצי אולי, אבא ואמא הביאו שני אחים קטנטנים, כעבור שנה אח נוסף, ואני? תנו לי רק לטפל, לארגן, לשמור על המקום הברור שלי, שאף אחד כאן לא יתבלבל. נהנתי מכל רגע. גם מהאחריות וגם מהמעמד של אחות בכורה (כן, כן, בת ארבע וחצי). גדלתי בבית שהשיח הטיפולי היה חלק מקירות הבית לוודאי חלק בלתי נפרד מהאווירה.  

הפה שלי היה כלי הנשק החזק ביותר שלי. תמיד הייתי קטנטונת בצורה מוגזמת עם פה של בת 30 ( אני לא אומרת 40 כי זה נשמע זקן מידי...), שילמתי מחירים כבדים לאורך השנים ברובד החברתי, היום אני מבינה שיכולות ההבעה שלי הן אחד הכלים המשמעותיים בדרך המקצועית שסללתי ועודני סוללת.

היכולת להבין את האחר, לדבר מתוך העמדה שלו, לראות לשמוע מתוך החושים שלו, כמו שכל חיי הכינו אותי לרגע הזה – ללקט את כל אשר אספתי וצברתי ולשזור את זה לזר אחד – צבעוני ססגוני ומניב. 

דרכי אומנם הייתה ברורה לי,  אך לא תמיד קלה לי בטח שלא היטיבה עמי. היו בה במפרים רבים ובורות עמוקים. התמודדתי עם בעיות בריאותיות, השמנת יתר, אתגרים חברתיים, לקויות למידה, קשב וריכוז ועוד. כל משבר וכל אתגר לימדו אותי את ההבדל בין פנטזיה לחלום, את הקשר בין מציאות לדמיון  ובעיקר את ההבנה שאין דבר העומד בפני הרצון , אך לא בקטע הסיסמאתי של המשפט האלמותי הזה, אלא, באמת בגיוס היכולות לחלום ולגרום לדברים שיקרו.

אני בת 25, נשואה ליובל ושנינו מגדלים ביחד את שני החתולים שלנו. אני סטודנטית לפסיכולוגיה, מאסטר NLP, ומטפלת בשיטה ״לרדת דרך הראש״. בימים אלו עושה טריינר NLP ועובדת עם חיילים, משוחררים, ובני העשרים פלוס המחפשים את שביל חייהם.

​

רק אתמול דרכי הייתה ברורה לי... היום ברור לי שהכוח שלי הוא לדייק כל יום ביומו - מה בשליטתי ומתוך כל אלה לחיות את חיי במלואם ובדיוקם.